מטרת המחקר היתה להעריך האם מידת החדירה לשלפוחית הזרע במקרים של אדנוקרצינומה של הערמונית יכולה לרבד את הסיכון של הישנות ביוכימית לאחר כריתה רדיקלית של הבלוטה.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו כריתה רדיקלית של הערמונית אצל 1,309 מטופלים עם אדנוקרצינומה של הערמונית בין 2006 ל-2019. 135 (10.3%) מטופלים היו עם חדירה לשלפוחית הזרע. לאחר החרגת מטופלים שעברו כימותרפיה, החוקרים בדקו 105 מטופלים.
החוקרים בדקו את מידת חדירה לשלפוחית הזרע ושרידות ללא הישנות ביוכימית לאחר כריתת ערמונית. מידת החדירה חילקה את המשתתפים לשלוש קבוצות: חדירה של החלק הקריבני מהבסיס הוגדרה כרמה 1, בהמשך הוגדרה כרמה 2 ובחלק הרחיקני כרמה 3.
תוצאות המחקר הראו כי בקרב 105 המטופלים, 30 (29%), 54 (51%) ו-21 מטופלים (20%) היו עם חדירה לשלפוחית הזרע ברמה 1 ,2 ו-3, בהתאמה. משך חציוני להישנות ביוכימית היה 110, 67 ו-12 חודשים אצל מטופלים עם רמה 1, 2 ו-3, בהתאמה (p=0.002).
היקף החדירה לשלפוחית הזרע היוותה גורם סיכון בלתי-תלוי להישנות ביוכימית באנליזה חד משתנית (רמה 3 לעומת 2, p=0.001, רמה 3 לעומת 2, p=0.015) ובאנליזה רה-משתנית (רמה 3 לעומת 1, p=0.025, רמה 2 לעומת 2, p=0.03).
החוקרים סיכמו כי על פי המחקר, מידת החדירה לשלפוחית הזרע עשויה לשמש כמנבא משמעותי להישנות ביוכימית בסרטן הערמונית אצל מטופלים שעברו כריתה רדיקלית של הערמונית.
מקור:
Arinobu Fukunaga et. al (2021) DOI: https://doi.org/10.1111/iju.14643