הטיפול בחולים עם סרטן ערמונית רגיש להורמונים גרורתיים (mHSPC) השתנה באופן דרמטי בחמש השנים האחרונות, זאת למרות שינויים מועטים ביותר בעשרים השנים שקדמו לו. שינויים מהירים כאלו יכולים להקשות על קלינאים להישאר מעודכנים בספרות הרלוונטית ולהשתמש בנתונים הרלוונטיים כדי לקבל החלטות טיפול מבוססות ראיות.
עוד בעניין דומה
במאמר חדש, קבוצת אונקולוגים אמריקאים מתארים סקירה מקיפה של אפשרויות הטיפול בחולים עם mHSPC. החוקרים השתמשו במחקרים מבוקרים אקראיים בשלב II ו-III על מנת להעריך את התפקיד של כימותרפיה, תרופות חדשות המתמקדות בציר האנדרוגן, טיפולים מקומיים (טיפול בערמונית) וטיפולים מונחי גרורות.
הנתונים שהתקבלו מהסקירה מצביעים על יתרון הישרדותי לדוקטקסל, אבירטרון אצטט, אנזאלוטמיד ואפלוטמיד כתוספת לטיפול בקיפוח אנדרוגן בקרב גברים עם סרטן ערמונית חדש. לא נמצאו השוואות של התרופות באופן ישיר, אך מהערכים שהתקבלו נראה כי יעילותם של חומרים אלו דומה. עם זאת, ישנם הבדלים בפרופילי הרעילות שלהם והבדלים במחיר התרופות.
מבחינת טיפולי רדיותרפיה, במחקרים שכללו גברים עם מחלה גרורתית בנפח נמוך ובנפח גבוה לא נמצא יתרון בהישרדות אך נתונים חדשים מדגימים יתרון הישרדותי מסוים לגברים עם מחלה גרורתית בנפח נמוך שעברו הקרנות. ניסויים עתידיים יעריכו את התועלת של טיפול כירורגי מקומי בחולים אלו. באופן דומה, טיפול המכוון לגרורות ככל הנראה מועיל בעיקר בקרב חולים שנבחרו בקפידה.
אפשרויות הטיפול בחולים עם mHSPC משתנות במהירות לאחר שנים של קיפאון. ישנם מספר טיפולים סיסטמיים המציעים תועלת ללא הבדלים קליניים משמעותיים ביניהם. תפקידו של טיפול מקומי בערמונית עצמה ובאתרים גרורתיים ממשיך להתפתח וייתכנו שינויים משמעותיים בהמשך.
מקור: